IQ Excell

סודות הקבלה

הפרשה מתארת את השכר שזכה לו פנחס בעקבות מעשה הקנאות השלם שעשה והיא מלאה ברמזים לגבי העבודה הרוחנית שיש לנו לעשות, בעיקר בהתרחקות מדמיונות שווא, ופעולה בצרופי אותיות

פינחס היה בעל קינאה גדולה, והצליח הצלחה מלאה. זה היה חידוש גדול. בדרך כלל להיות קני זה מידה רעה, כמו שכתוב בפרקי אבות "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם". מצד שני שלמה המלך כותב "קינאת סופרים תרבה חוכמה"

קנאות זה דבר מסוכן מאוד, בפרט אם זה כולל הריגה,  פינחס הלך והרג נשיא שבט בישראל. אם הוא לא היה שלם במעשיו, הוא היה נתבע על הריגה. זה מה שרמוז על פינחס שלקח רומח בידו, שהיה שלם לגמרי ברמ"ח אבריו, לא היה לו שום נדנוד אישי בעניין, שום דבר אנוכי. הכל היה לשם שמיים, למניעת חילול הברית.

הפרשה הקודמת תיארה את מעשה פינחס, ובפרשה זאת אנו קוראים על השכר שקיבל בעבור מעשהו הקדוש. התורה מציינת לא רק את עצם המעשה שלו, אלא גם את הצלחתו, המתבטאת בשכר שקיבל. זה היה מעשה נדיר. לפעמים, צריך לעשות דברים בצורה של דין, אבל גם הדין צריך שיהיה ברחמים. פינחס עשה נקמה רק בחטא עצמו ולא במי שפעל אותו. החטא היה בגידה בכל הקדושה של עם ישראל

 
השלמות שהגיע אליה פירושה, שגם אחרי כן, לעולם לא יכשל בדבר הזה - בפגם הברית, אדם ששופך דם לשם שמים צריך להיות נקי במאה אחוז, בכל שנות חייו, שלא יכשל בעבירה,  אפילו לא בהרהור עברה. פינחס הצליח, שהיה כולו טהור ועשה רק לשם שמים. מתוך לב טהור, הצליח לבטל את המגפה ולאחד את כלל ישראל. עובדה שהובטחה לו כהונת עולם, לכל הדורות - סימן שהיה נקי לכל הדורות. מצד ההלכה, כהן שרצח אפילו בשוגג, פסול לכהונה. אלא שכאן התורה מגלה לנו דבר נפלא. פינחס, אדם מן השורה, משבט לוי, רוצח וזוכה לכהונת עולם. הבורא בוחן לב וכליות ורואה את הטבע האמיתי של כל אדם ושל כל מעשה ומעשה.

ירושה לדורות

בפרשת פינחס מצוינים כל החגים של עם ישראל, ובתוך מעשה הקנאות של פינחס גם רמוז על חג החנוכה, אף על פי שהוא אינו חג מהתורה. 'אור החיים' הקדוש אומר, שפינחס קשור לחנוכה, וזה מראה לנו את השפעת מעשהו של פינחס על כל הדורות, גם נס חנוכה היה על ידי קנאות, קבוצה קטנה של כוהנים ממשפחת החשמונאים, יצאה נגד כל האימפריה היונית וכל מה שהיא ייצגה. ומה שנתן להם את הכח למעשה הקנאות הזה?, היה מעשהו של פינחס

 
כשאדם אחד מגלה בפעם הראשונה כח בעולם, יכולים לבא אחרים ולהשתמש באותו הכח. זהו מסר מאוד חשוב לדור שלנו, מפני שאנחנו הדור האחרון. לפנינו כבר עברו כל גדולי ישראל והתוו את הדרך - חסד של אברהם, גבורה של יצחק, מנהיגות של משה, קנאות של פינחס וכן הלאה. כל הכוחות מצויים כבר וכל שנותר לנו זה להתחבר למהות מעשיהם של הראשונים ולפעול לשינוי המציאות

 
הקשר בין פינחס וחנוכה ברור ברמזים. כמו שפינחס קיבל כהונת עולם, לדורי דורות, כך החשמונאים הנציחו את מעשה המנורה לדורי דורות, בחנוכה. פינחס זה אותיות נס פך, נס פך השמן.

תיקון במקום הקלקול

 
חז"ל אמרו "מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" (מסכת ברכות). אומר ה'כלי יקר', בעל תשובה זה אותו איש, באותו מקום. זאת אומרת, שהאדם שמתקן, צריך להיות באותו המקום של החטא. להבדיל, צדיק, אינו יכול להיות במקום כזה כי הוא מעולם לא היה שם. הבעל תשובה כבר התגבר והוא יכול להיות באותו מקום, ולהתגבר שוב, לתקן את הדבר הזה. לפי הגמרא הזאת, משמע שהבעל תשובה צריך להיות שוב ממש במצב של החטא כדי לתקן

אם כן, גם פינחס, אשר צריך לתקן את מעשיהם של בניו של הארון הכהן, נדב ואביהוא, חייב לפעול באותה צורה. נדב ואביהוא הקריבו אש זרה במשכן  - "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם (ויקרא י' א'). במקרה של פינחס, בעוד משה רבנו והעם בוכים, פינחס נזכר בהלכה כיצד לפעול, "כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו, ואין נוהגים כן" הוא גם כן פעל בבחינה "שאין נוהגים כן"  פעל באותה בחינה שפעלו בה נדב ואביהוא. אלא שבמעשיו הוא עשה אש גדולה, אש של קדושה שתיקנה את האש זרה. פינחס הביא אש של קדושה - הקנאות לשם שמים. זאת האש שתיקנה את האש, "אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם"  כדי לתקן את החטא צריך להיכנס למצב של החטא. בשביל זה צריך אמונה פשוטה, תשובה פשוטה

הדרך לתיקון

לכל אחד יש תיקונים לעשות. הדרך שהתורה מלמדת אותנו היא שאין הדין ניתקן, אלא בשורש שלו. בשביל לתקן משהו מקולקל, צריך להעלות אותו לשורשו. אם יש לאדם מידה לא טובה, פחד למשל - מפחד על בריאות, על פרנסה, על הילדים - זה מוריד את החיים של האדם מטה, מטה. זה נקרא יראה תתאה. זהו אדם ששקוע בפחדים של העולם הזה. לעומת זאת יש יראת הרוממות. העצה לאדם שרוצה להתגבר על הפחדים הנמוכים היא שצריך להעלות את הכל לשורש, להשתמש באותו הכח של הפחד, אבל במקומות הנכונים. לדעת שהקב"ה הוא הסיבה של כל הדברים ורק ממנו צריך לפחד, שאם חלילה יעזוב אותנו לרגע, לא יהיה לנו כל קיום

במציאות. כמו שאומר 'חובות הלבבות', "מי שמפחד מאחד (הקדוש ברוך הוא), לא מפחד מאף אחד, ומי שלא מפחד מאחד(הקדוש ברוך הוא), מפחד מכל אחד",  ואמרו חז"ל,"לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב"  ( מסכת ברכות). הפחד שמתעורר משמיעת הרעמים, נועד רק כדי לעורר בליבנו יראת שמים
הפחד זה רק דוגמא לכל המידות הפסולות שלנו שצריך להעלות אותן לשורשן. לא להתכחש אליהן, אלא להעלותן ולמתקן בקדושה, שם הן נעשות כלי לאור. אם יש עצבות, היא צריכה להופיע במקומות שהתורה אמרה שמותר וצריך להיות עצוב ולא במקומות אחרים. כך העצבות תהיה לתועלת ולא לנזק ח"ו. אסור להדחיק את הנטיות, צריך רק להטות אותן לצד הנכון

כמו כן, אם מישהו בא ונותן לי מחמאה על משהו שעשיתי ואני מיד מהלל את הקב"ה שנתן לי יכולת גדולה, זה נקרא להעלות לשורש. לשאול מה הקב"ה אומר לי במקרה הזה, לדעת שהכל מהשם יתברך, זה גם להעלות לשורש. אם אדם ידע איך לקשר את כל הדברים אל הבורא וידע איך כל דבר שיש בו יכול לשמש לעבודתו, אז כל המציאות של אותו אדם תשתנה וכל כוחות הנפש שלו יתרכזו אל הקדושה. הכלים יעלו לשורשם ויומתקו - אז הכל יהיה בקודש

התיקון באותיות

התורה מגלה לנו עוד סודות נפלאים בדבר השימוש באותיות של לשון הקודש. ראשית, הוא מפנה את עינינו אל שני דברים בפרשה. האחד, זה הכתוב, "הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי"  שהיה צריך לומר "הסיר את חמתי". השני, שכתוב שלוש פעמים השורש "קנא" "בְּקַנְאוֹ אֶת-קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם, וְלֹא-כִלִּיתִי אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי", הפעם השלישית, כביכול מיותרת. אבל בודאי אין שום אות מיותרת בתורה הקדושה והכל מכוון לתכלית.

ידוע כי הקב"ה ברא את העולם עם התורה וכל הברואים נבראו באותיות התורה. האותיות הם החומר גלם, אבני הבניין, של הבריאה כולה,  כמו שכתוב בזוהר הקדוש, "באותיות בראשית נבראו שמים וארץ, באותיות יהי מאורות, נבראו שמש וירח... וכן כל העולמות... הכל נבראו על ידי אותיות התורה", כמבואר בספר יצירה על הצירופים השונים של האותיות, שמכל צירוף נברא עולם אחד, וגם עדין מתקיים ומתנהג ע"י הצירופים. הצדיקים הם אלה שעושים צירופים טובים וממשיכים השפעות טובות על כנסת ישראל. אבל, אם ח"ו, ישראל אינם עושים רצונו של מקום, אזי ממשיכים צירופים לא טובים. הכל תלוי בצרופים, הן לטוב והן לרע.

 

הנה, כשזנו בני ישראל את בנות מואב, פגמו בברית קודש, הנקרא חותם. בכך הפכו צירוף חותמי לצרוף חמתי ונסתלק מהם צלם אלקים, העניין הוא, כי השומר הברית, שופע עליו בחינת אור מקיף, ועל כן, כשפגמו בברית,  נסתלקו מהם המקיפים, ואז שלטה בהם המגיפה

 
פנחס, כשקנא על הברית, הפך הצירוף 'חמתי' ל'חתמי', וזה שאמר הכתוב "הֵשִׁיב אֶת-חֲמָתִי"  כלומר, שהשיב והפך את חמתי לצירוף חתמי. איך זכה לזה פינחס? ע"י הקנאה שקינא לשם. לכן נזכר ג' פעמים 'קנא' (453) עם הכולל שלהם (454)  כמניין חותם (454). כלומר, ע"י ששמר פינחס את הברית, זכה לבחינת חותם, בחינת מקיפים מגינים, לכן לא היה לבני שמעון שליטה עליו.

אנו רואים את החשיבות של צירופי האותיות בחיינו. אולי זה לא כל כך מובן איך כל אחד מאתנו שותף לבריאה ואיך בדיוק עושים משהו שלא רואים. אבל כל אחד יכול להתחיל לשים לב איך ע"י המעשים שלנו אנו משנים מהות של דברים. על ידי ממעשים שלנו אנחנו יכולים להפוך את הצירוף של אותיות פשע, לשפע. וגם ח"ו את השפע לפשע.

לכן עלינו כל הזמן לחשוב רק על טוב, לדבר רק טוב, ולעשות רק טוב, ועל ידי כך יתהפכו כל הצרופים השלילים לצרופים חיובי