IQ Excell

סודות הקבלה

כל דיבור יש ערך וחשיבות להורדת שפע רוחני וגשמי, כאשר דבור חיובי מוריד שפע חיובי, ודיבור שלילי כמו לשון הרע רכילות, קללות וכו'  מוריד ח"ו שפע שלילי...ע

הכח של הדיבור הופיע כבר במעשה בראשית. הקב"ה ברא את העולם בדיבורו - "בִּדְבַר ה', שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ; וּבְרוּחַ פִּיו, כָּל-צְבָאָם" (תהילים ל"ג ו'). המילים, 'יהי אור', מחזיקות את האור כל הזמן. אם צרוף המילים הללו יצאו מחלל המציאות, מיד יהיה חושך. כך גם הרקיע "לְעוֹלָם ה'-- דְּבָרְךָ, נִצָּב בַּשָּׁמָיִם (תהילים קי"ט פ"ט), וכך הכל. הקב"ה נפח מילים והן מחזיקות ומקיימות את הבריאה. האותיות והמילים הן כמו DNA הרוחני של המציאות, מבנה אטומי רוחני המרכיב את כל מה שיש בבריאה
 

הכח הזה של הדיבור נמסר לנשמתו של האדם. כתוב "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב' ז'), זוהי החיות המיוחדת של האדם. התרגום אומר, 'נפש חיה' זה "רוח ממללא"- רוח מדברת. הקב"ה נפח חלק מנשמתו, מפנימיותו, אל האדם וזה מה שעושה את האדם למדבר. כך שהדיבור של האדם זה לא דיבור מקורי שלו, זה דיבור שקיבל ישר מה', חלק אלוקה ממעל. עם החלק הזה האדם יכול לעשות מה שהקב"ה עושה עם הדיבור - להחיות מתים, לרפא חולים - כמו שהנביאים האמיתיים עשו. אפשר לעשות הכול עם הדיבור

החיסרון בדיבור

אם כך, כל אחד מאתנו היה אמור להיות מאין 'בורא קטן' עם היכולת ליצור וליצר מציאות עם הדיבור שלו. אלא שאנחנו לא יכולים לעשות זאת מפני שכתוב "אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים" (מסכת סנהדרין). האמרות של השם טהורות, מזוקקות, אין בהן שום רבב, אין בהן שום חציצה, בין המדבר לדיבור, בין הדיבור למעשה, הכל אחד והכל טהור ולכן זה עושה מעשה. אם האדם וכל דיבורו היו טהורים, אז עליו נאמר "וְתִגְזַר-אֹמֶר, וְיָקָם לָךְ" (איוב כ"ב כ"ח). כל מה שהוא יגזור, יתקיים. כך שכרגע אצל רובנו זה לא ממש עובד בתכלית הענין, גם לרעה וגם לטובה

שני סוגי דיבור

יש שני אופנים של דיבור. האחד "נאה דורש ואין נאה מקיים" (מסכת יבמות). זהו מי שיש לו שפה יפה ואפילו יכול להלהיב ולשכנע אחרים עם הדיבור שלו. הוא יכול להשפיע על אחרים, אבל עליו עצמו זה לא משפיע שום דבר. הוא מדבר יפה אבל זה לא חלק מעצמותו, זה משהו חיצוני. לעומת זאת, יש אחד שמדבר, שהדיבור שלו זה ממש חלק מישותו ועצמותו. אדם שמדבר באמת מתוך ליבו. המילים שיוצאות ממנו זה הוא ממש. לא רק שהוא מאמין בדברים שהוא אומר, שזה דברים של אמת והוא מתכוון באמת, אלא הוא גם מצליח להיות מחובר עם זה ששומע. כאמור, 'דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב'. הדיבור שנשמע זה הדיבור שנאמר ממקום של אהבה

הדיבור של משה

משה רבנו היה ערל שפתיים, זה קצת מוזר, מנהיג ישראל ערל שפתיים?! ידוע, למשל, שלסנהדרין (בית דין) לא לקחו מישהו בעל מום. משה רבנו, שהוא בגדר מלך, הוא בעל מום?! כדי להבין זאת נחזור רגע אל בלעם הרשע. כתוב על בלעם "וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן" (במדבר כ"ד ג) התרגום אומר "גברא דשפיר חזי". זה נראה תרגום 
אמרו חז"ל שהנבואה ניתנה גם לבלעם, כדי שלא יבואו הגויים בתלונות, באחרית הימים, איך לא היה גם להם נביא שינהיג אותם. אבל, בלעם היה טמא לגמרי והנבואה הרי צריכה לשרות על מקום שאין בו פגם. איך זה מסתדר? אז ידוע, בשם הבעל שם טוב כי אמנם בלעם פגם בכל האיברי גופו, חוץ מבעין הסתומה, העיוורת. לכן רק שם היו יכולים לתת לו את הנבואה

ננסה להבין זאת. ראשית, יש עניין של השראה מיוחדת על איבר מסוים. רבי שמעון אומר שאם הוא היה במעמד הר סיני, היה מבקש שייתנו לבני האדם שתי פיות - אחד לדברי תורה ואחד לדברים בטלים. אח"כ, הוא אומר, שטוב שזה כך, כי אם היו נותנים לאדם שתי פיות, היה מדבר בשניהם דברים בטלים. מה שרצוי זה שהפה שמדבר זה יהיה פה רק של תורה

כיון שתפקידו של משה רבנו זה לתת תורה לעם ישראל, הפה שלו לא יכול לדבר משהו אחר, לכן הוא מגמגם. אבל כשהגיע למתן תורה "אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן (דברים א' א') - כולם הבינו אותו, נשים, גברים, ילדים ואפילו טף. הזוהר אומר, אותו משה רבנו שהיה ערל שפתיים עד מתן תורה, ממתן תורה הוא נהיה ראש המדברים. משה רבנו נוצר רק כדי לדבר דברי תורה. לכן, איבר הדיבור שלו לא פועל מחוץ לתורה, כשמגיע לדברים בטלים, הוא מגמגם. לעומת זאת, כשמגיע לדברי תורה, הוא מדבר טוב, יותר מכל אדם אחר בעולם. המדבר היפה ביותר והמוכשר ביותר. דוקא באיבר הפגום זה המקום להשראה המיוחדת

לכן כל אדם ואדם שנמצא כל מדרגה ומדרגה רוחנית, ישקול במוזני זהב כל דיבור שיוצא מפיו, וידע שלכל דיבור יש ערך וחשיבות להורדת שפע רוחני וגשמי, כאשר דבור חיובי מוריד שפע חיובי, ודיבור שלילי (כמו לשון הרע רכילות, קללות וכ) מוריד ח"ו שפע שלילי