דרוש יקר הערך בענין הדעת

אמר חיים ויטאל הנני מחבר דרוש יקר הערך בענין הדעת וזולת זה הדרוש אין שום ידיעה שורשית בעניני הי"ס ואכתוב משנלע"ד בו מכל אשר עיינתי בספר הזה

דע כי אע"פ שהוזכר תמיד היותם י"ס אינם רק ה' ספירות וכל ספירה הוא פרצוף אחד וכולל עשר מדות והם א"א ואו"א וזו"ן וזה פרטם כי ספי' הכתר כוללת עשר מדות ונק' א"א וספי' החכמה כוללות עשר מדות ונק' אבא וספירת בינה כוללת עשר מדות ונקרא אימא וספי' הדעת דחסדים כוללת עשר מדות ונק' זעיר אך כשנאצל לא היו בו רק שש מדות חג"ת נה"י שבדעת והם הם החג"ת נה"י הנקרא אצלינו מכלל הי"ס אבל אינם רק מדות ולא ספי' כמו הג' ספי' הראשונים וספי' הדעת דגבורה כוללת עשר מדות ונקרא נוק' דזעיר אך כשנאצלה לא היה בה רק מדה א' לבד העשירית והיא מל' שבדעת הנזכר והיא היא המל' הנק' אצלינו מכלל הי"ס אבל אינה רק מדה א' ולא ספירה ואלו הה' פרצופים נרמזו בשם ההוי"ה בקוצו של יו"ד ובד' אותיותיו ולפי שהכתר אינו מכלל הי"ס והושם ספי' הדעת במקומו לכן נרמז בקוץ היו"ד ולא באות ממש ונמצא כי עיקר הפרצופים הם ד' או"א וזו"ן והם ד' אותיות ההוי"ה והם נכללות בג"ס בלבד שהם חב"ד ודעת כלול מב' עיטרין וז"ס פסוק ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ונמצא כי כל העולמות אינם רק שלשה בחינות חב"ד והסיבה היא כי שרש הכל הוא החסד והדין והרחמים ולפי שהרחמים מכריע ביניהם ריך שימצאו בו ב' בחינותיהם והם חו"ג תרין דעות ואלו עצמם הם ג' בחי' כהן לוי ישראל והם נר"ן והנה כל פרצוף מאלו הד' כלול מעשר מדות אשר כל העשרה אינם רק ספירה אחת כנזכר גם דע כי כל פרצוף היותר זך מתלבש תוך התחתון 

ונתחיל מן הראשון הנה ספי' הכתר היא נשמת האצילות ונחלק לג' מוחין חב"ד שהם נר"ן ג' חלקי הנשמה כיצד עתיק ונוק' חו"ב והם נשמה ורוח ואריך ונוק' הם זו"ן שבכתר ונק' דעת ונפש ושלשתם ג' חלקי הנשמה אח"כ ספי' חו"ב הם רוח דאצי' ונחלקים לג' מוחין חב"ד שהם נר"ן ג' חלקי הרוח. כיצד או"א חו"ב והם נשמה ורוח והדעת שהוא זו"ן שבהם שהם ישסו"ת נק' נפש ושלשתם שלשה חלקי הרוח ואח"כ ספירת הדעת היא נפש דאצי' ונחלק לשלשה מוחין חב"ד שהם נר"ן ג' חלקי הנפש. כיצד זו"ן חו"ב והם נשמה ורוח והדעת של הדעת שהוא זו"ן שבהם הם יעקב ולאה ונקראים נפש ושלשתם הם ג' חלקי הנפש וכל הבחי' הנזכרי' כלולים מעשר ומתלבשים זה בתוך זה ונמצא כפי זה כי הדעת בכל מקום הוא זעיר שבבחינה ההיא וא"כ כמו שזעיר היה בו בתחילה קטנות שהם ו"ק ואח"כ נתוספו בו ג"ר כן ב' הבחי' יש שם בדעת דעת עליון כח"ב שבו דבוק תחת או"א ודעת תחתון שהם ו"ק והם למטה בז"א בקטנותו

ונבאר עתה כל זה בפרטות פרצוף אחד שהוא זעיר וממנו תקיש בכללות כל הפרצופין יחד דע כי ז"א הוא פרצוף אחד כולל עצמות וכלים (קט"ז ע"א) והכלים שבו הם נכללים בג' כי הכבד למטה וכולל עשר מדות שהם כל האיברים ומתלבש ע"י הורידין שב בכל הגוף והלב גבוה ממנו וכולל עשר מדות ומתלבש תוך בחינת הכבד ע"י הדפקים שבו ומתפשט בכל הגוף והמוח גבוה מכולם וכולל עשר מדות מתלבשים תוך בחי' הלב ע"י הגידים המתפשטים ממנו ומתפשט בכל הגוף ועד"ז ממש נחלק העצמות בג' נשמה ורוח ונפש מתלבשים זה בתוך זה ומתפשטים בכל הגוף לכן הכבד משכן הנפש והלב משכן הרוח והמוח משכן הנשמה והנה בהיות זעיר בזמן העיבור ג' כלילן בג' אין לו אלא נפש ובזמן היניקה שנתפשטו שש קצוותיו יש לו גם רוח ובזמן הגדלות יש לו גם נשמה כי גדלו בו ג"ר שבו ונשלם לעשר מדות:

ונבאר עתה ענין הגדלות הנקרא מוחין והטעם הוא כי המוחין הם כלי של הנשמה וכמו שהנשמה נחלקת בנר"ן שבה כן המוחין נחלקים בג' והם חב"ד שבו ונודע כי כל מוח מאלו כלול מעשר מדות ומתלבשים זה בתוך זה בכל הגוף דזעיר כיצד מוח חכמה תוך מוח בינה ומוח בינה בתוך הדעת וא"כ אע"פ שהדעת הוא זעיר שבג' חלקי הנשמה הנה כלול מעשר אלא שהוא כדמיון הזעיר שיש לו תחילה ו"ק ואח"כ ג"ר כן מוח הדעת יש לו ו"ק ונקרא דעת תחתון כי הוא נשמה לו"ק זעיר ודעת עליון והוא ג"ר שבו שהם חב"ד שבדעת ואלו עומדים למעלה תחת תרין מוחין חו"ב דזעיר וכאשר נגדל הזעיר ויש לו ג"ר ונמצא סמוך ראשו תחת או"א ממש לוקח דעת העליון העומד שם ג"כ. ועוד דע כי כמו שזעיר הוא בן אחד שנולד מזווג או"א כן הוא הדעת נולד ע"י זווג חו"ב ב' מוחין דזעיר וכמו שנולדה נוקבא דזעיר עמו כן עיטרא דגבורה שבדעת נולדה עם החסדים שבדעת מזווג חו"ב וב' העיטרין נולדים תאומים כדמיון זעיר ונוקביה ואח"כ ננסרים ומתפרשאן ואז דעת החסד נשאר בזעיר ודעת הגבורה ניתן לנוקבא הארותיו בתחלה שלא ע"י זווג לבנין פרצופה ואח"כ בעת הזווג נותן לה הגבורות עצמם עכ"ז נשארים בו שרשיהם כדי שלא יהיה גם הוא דעתו קלה והנה כיון שהדעת התחתון הוא בחי' זעיר שבדעת נמצא כי דעת עליון שהוא חב"ד שבדעת שהם או"א של הדעת תחתון יתלבשו בתוכו ונמצא כי בו"ק זעיר מתלבש דעת תחתון ולפנים ממנו יתלבשו ו"ק הדעת העליון ויהיו נשמה אליו כדרך או"א אשר מתלבשים שש קצוותיהם בלבד תוך זעיר

כלל העולה כי בחי' הדעת של זמן הגדלות דז"א הוא בחינת חלק הנפש של הנשמה ונק' בחי' זעיר של הנשמה ונחלק לב' בחי' חב"ד שבו נקרא דעת עליון והם או"אא ודעת שבדעת וז"ת שבו נקרא דעת תחתון שהואא זעיר שבדעת ובהיות ז"א גדול מתלבש דעת תחתון בו"ק וו"ק שבדעת עליון מתפשטים תוך דעת התחתון וג"ר שבדעת העליון נשארים מגולים למעלה בראש ז"א (ונק' ב' מוחין חו"ב דז"א) וו"ק של ב' מוחין חו"ב דז"א מתלבשים בתוכם ועד"ז יהיה בבחי' ג' מוחין דיניקה וג' מוחין של עיבור בהיות הז"א קטן כי הדעת שבהם הוא חלק הנפש של הרוח או חלק הנפש של הנפש ומזה תקיש לבחינת הדעת של כללות עולם האצי' כלו ביחד באופן כי לעולם הדעת בחי' זעיר ברא דאו"א בכ"מ שהוא וכנזכר איך ג' מוחין חב"ד נשמה ורוח ונפש והנה כמו שנתבאר כי מוח הג' הנקרא דעת כלול מעשר מדות ויש בו ב' בחי' דעת כן כל מוח מהשנים (ע"ב) אחרים הנקרא חכמה או בינה כלול מעשר ויש בו דעת כלול מב' בחינות ונמצא כי כשמזדווגת איזה מדה מעשר מדות שיש בפרטות איזה פרצוף עם חברתה כגון מוח חכמה דזעיר עם מוח בינה שבו מזדווג ע"י בחי' הדעת שבו עצמו רוצה לומר ע"י היסוד שבסוף הדעת התחתון שבמוח החכמה אלא שלהיותם בחי' מוחין אין אנו מזכירין שם יסוד שהוא בחי' ו"ק תחתונות וכשמזדוג הזעיר עם לאה שהם פרצופין נבדלים ונפרדין אז מזדווגים בחי' ג' המוחין שלו ע"י הדעת שהוא המוח הג' כלו וגם בזה יהיה פירושו ע"י היסוד שבדעת העליון שבמוח הג' הנק' דעת אך אינו נקרא בשם יסוד להיותו בחי' מוחין דזעיר וכשמזדווג זעיר עם רחל אז הזווג ההוא ע"י היסוד תחתון דזעיר אשר בו מתלבש נשמתו שהא יסוד הדעת התחתון ועד"ז למעלה באו"א כי כשמזדווג אבא עם אמא הוא ע"י היסוד העליון שבו אשר בסוף דעת דאבא עצמו הנקרא דעת עליון ובהזדווגם יחד בבחי' שש קצותיהם הנקרא ישסו"ת אז הוא ע"י היסוד התחתון שהוא יסוד הדעת התחתון ולהיות או"א בחי' מוחין של כללות האצילות לכן אין נזכר היות זווגם ע"י היסוד שבהם אלא שם דעת אפילו בזווג שש קצותיהם שהם ישסו"ת משא"כ בזעיר שזווגו העליון הוא ע"י הדעת שבו והתחתון ע"י יסוד ממש שבו כנזכר ונמצא כי כשאנו אומרים שמזדווגגים או"א ע"י הדעת הוא ע"י דעת שבו שבפרצוף אבא עצמו ולא ע"י הדעת אשר תחת או"א שהיא בחי' ג"ר דגדלות דז"א כנז"ל כי זה נקרא בן שלהם ואינו יסוד שבהם עצמם בפרצופים ואמנם עולה הוא תוך דעת עצמו דאבא להיותו שם בחי' מ"ד כנודע אבל הזוג עצמו לעולם אינו אלא היסוד והדעת (נ"א או הדעת) הנכנסים בנקודת ציון יסוד הנקבה ועי"כ הוא החבור והזווג וכן בהזדווג ב' מוחין חו"ב דזעיר זה עם זה הוא ע"י הדעת או היסוד שבמוח החכמה לא ע"י הדעת שהוא המוח הג' כי זה הוא בן שלהם ולא יסוד את דעת מכלל פרצופים ומבשרינו נחזה אלוה כי אין זווג איש עם אשתו ע"י הבנים שלהם כי אם ע"י היסוד של עצמם. והנה גם בענין המוחין דזעיר יש חילוק א' וצריך לבארו והוא כי נודע שיש לזעיר ב' בחינות מוחין ג' מצד אבא וכלם נקרא מוח א' חכמה דזעיר וג' אחרים מצד אימא וכלם נקרא מוח אחד בינה דזעיר והנה אלו החכמה עם הבינה בהזדווגם יחד הוא ע"י מוח הג' דאבא הנק' דעת דמוחין מצד אבא כי הדעת הזה הוא מן כללות עשר מדות שבג' מוחין אלו ואמנם כשמזדווגים ב' בחינות חו"ב פרטיות ששניהם מצד מוח חכמה הכוללים אינו אלא ע"י הדעת הפרטי שבחכמה הפרטית שבג' מוחין דאבא ולא ע"י מוח הג' ממוחין דאבא הנקרא דעת בפ"ע בן להם כנז"ל והנה הם דעת א' מצד אבא מוח הג' שבג' המוחין ההם והוא כולל ה' חסדים וה' גבורות ודעת ב' מוח הג' שבג' המוחין שמצד אימא וגם הוא כולל חסדים וגבורות וכל דעת מאלו נחלק לב' בחי' דעת עליון ודעת תחתון כנז"ל. וכפי זה צריך להודיע ענין אחר כי ברוב המקומות שתמצא בס"ה ובספרינו זה ענין ג' מוחין דזעיר אין הכוונה אלא על כללות כלם רוצה לומר כי כשמזכיר חכמה דזעיר ר"ל כללות ג' מוחותיו שמצד אבא כי כולם נקרא חכמה סתם דזעיר והיא נשמה לנשמה שבו וכשמזכיר בינה דזעיר ר"ל כללות ג' מוחותיו שמצד אימא והם נשמה שבו וכפי זה יצא לנו טוב טעם למה אי אנו מונין את הדעת לספירה בפ"ע מכלל הי"ס דזעיר והוא כי כפי האמת אין בו רק ב' מוחין (קי"ז ע"א) מוח חכמה דמצד אבא הנכלל מג' מוחין פרטיים חב"ד שבה ומוח בינה דמצד אמא הנחלק לג' מוחין פרטיים חב"ד שבו ואמנם בחינת מוח ג' דעת כלול מג' מוחין אחרים פרטיים אין בו כי אאין למעלה בחינת פרצוף דעת זולת ב' פרצופים של או"א כי הדעת שבזעיר אינו רק מבחינת השני דעות שיש ב' המוחין שבו מצד או"א ולא מפרצוף ג' זולת ב' פרצופי או"א באופן כי חו"ב דמצד אבא נקרא חכמה שבו וחו"ב דמצד אימא נקרא בינה שבו ודעת דמצד אבא ודעת דמצד אמא הם דעת שבו אך כפי האמת חב"ד דאבא נקראא חכמה שבו וחב"ד דאימא נקרא בינה שבו אך מוח שלישי בפ"ע לכשיהיה בחינת דעת זולת ששה מוחין הנזכר אין בו וא"כ צריך לבאר כי כמו שבפרטיות הפרצוף יש דעת בפ"ע למה לא יש בכללות י"ס עולם האצילות בחי' דעת בפ"ע והענין הוא כי פרצוף ז"א כלו הוא נקרא דעת וכמו שנתבאר אצלינו כי כל האצילות נקרא חב"ד שהן נר"ן, ע"כ מצאתי כתוב מהדרוש הזה

  דרוש י"ט בענין הדעת של ז"א באורך

דרוש בחינת הדעת אשר לאו"א וז"א בביאור גמור נכון הנה ג' מוחין יש לאבא למעלה בראשו בג' חללי גולגלתא והם חו"ב ולמטה משניהם הוא הדעת המכריע ביניהם וזה נקרא דעת עליון דאבא ואלו נעשו באופן זה כי החכמה נעשית מפרק היד הימנית דאריך המתלבש בו והבינה מפרק הזרוע הימני דאריך המתלבש בו והדעת מן הרביע הימיני העליון דת"ת דאריך המתלבש בו עוד יש דעת ב' תחתון כלול מה' חסדים המתפטים למטה בו"ק שבו והוא נעשה מפרק הזרוע המחובר לכתף ימין דאריך המתלבש בו ועד"ז באימא כי החכמה שבה נעשית מפרק היד השמאלית דאריך המתלבשת בה והבינה מפרק הזרוע השמאלי דאריך המתלבש בה והדעת מן הרביע שמאלי העליון דת"ת דאריך המתלבש בה וזה נקרא דעת עליון דאימא ואמנם בז"א הוא באופן אחר כי בג' חללי גלגלתא יש ג' מוחין הנז' והנה בו הם כפולים כי יש בו ג' מוחין נמשכים מג' מוחין אבא הנז"ק והמות הג' שבהם הנק' דעת נקרא דעת עליון שבו המכריע בין חו"ב ועוד יש בו דעת ב' תחתון הנעשה מן פרק הסמוך לכתף ימיני דאריך שנתפשט בו"ק דאבא ומן הראוי היה כי גם בזעיר יהיה הדעת זה תחתון מתפשט בו"ק כיון שנמשך מן שתי קצוות דגופא דאריך וכן מו"ק דאבא אמנם כשאין פגם בתחתונים עולה גם בראשו דזעיר וכשיש פגם בתחתונים יורד בין תרין כתפין דגופא דזעיר ועד"ז ממש יש לו ג' מוחין עליונים מצד אימא בראשו והדעת הזה נקרא דעת עליון מצד אימא ועוד יש בו דעת תחתון נעשה מפרק הסמוך לכתף השמאלי דאריך שנתפשט בו"ק של אימא וגם זה הדעת התחתון דמצד אימא לפעמים עומד בראש זעיר ולפעמים יורד ביןג תרין כתפין דזעיר ע"ד הנז"ל בדעת תחתון שמצד אבא. ודע כי כמו שהמוחין שבראש הם תרין מוחין חו"ב והדעת עליון מכריע ביניהם למטה מהם כן הוא בדעת התחתון דזעיר כי יש בו ב' מוחין שהם תרין כתפין דאריך ונקרא ב' עטרין חו"ג ועוד למטה מהם יש בחינה דעת המכריע בין ב' עטרין הנזכר וההפרש הוא כי הג' מוחין ראשונים נקראים חב"ד אך ג' אלו התחתונים כולם נקראים בחינת דעת א' לבד עם היות שהם במקומם נקרא חג"ת (ע"ב) והענין יותר מבואר הוא כי הדעת עליון בין מצד אבא או מצד אמא המכריע בין תרין מוחין הנקרא חו"ב דזעיר נעלם מאד בסוד ונהר יוצא מעדן ותדיר הוא גניז בסוד הזווג דלא מתפרשין נתיב לא ידעו עיט ולכן אינו עולה בשם והוא גנוז למטה בתרין מוחין ונכלכל בהם ואינו נחשב בבחינת מוח הג' הנקרא דעת כי המוח הג' שבראש הוא בחינת זה הדעת התחתון הכלול מתלת בחינות חו"ג ודעת המכריע להם למטה ושלשתם נקראים בשם דעת אחד הוא מוח השלישי שבגולגלתא והם שני דעות א' מצד אבא וא' מצד אמא כנז"ל וכמו שנתבאר כי מקומו שם זולתי בהיות פגם בתחתונים כענין שביארנו בחטא אדה"ר בעץ הדעת

ונבאר עניינו יותר בפרטות דע כי מפרק היד הימנית דאריך נעשה חכמה דאבא ומפרק היד השמאלית נעשה חכמה דאמא ומזרוע הימני דאריך נעשה בינה דאבא ומזרוע שמאלי דאריך נעשה בינה דאמא ומרביע עליון הימיני דת"ת דאריך נעשה דעתדאבא ומרביע עליון השמאלי דאריך נעשה דעת דאמא והדעות האלו יתבארו בכלל הדעות שבזעיר וזה ענינו זעיר יש בו צלם דנה"י דאבא ובהם חב"ד ודעת כלול מתרין עיטרין חו"ג ונמשכו מפרק המפרק דאריך שהיה גנוז באבא ואמנם תחת חו"ב יש דעת עליון נעלם ואינו נקרא מוח בפ"ע וזה נמשך מז' מלוי ס"ג דבתרין תפוחין דאריך אל פה דאמא ומשם לזעיר והמוח הג' שבו הוא הדעת הנזכר הכלול מתרין עיטרין חו"ג ועוד יש בניהם דעת וכללות תלת בחינות אלו שהם חו"ג ודעת נקרא מוח הג' הנקרא דעת סתם בכל מקום וזהו הנקרא ג"כ דעת התחתון דזעיר באופן שהם חב"ד עליון אבל אינם נקראים רק בחי' תרין מוחין חו"ב לבד כנז"ל ועוד חו"ג ודעת ושלשתם נקרא מוח א' לבד הנקרא דעת וזה המוח הג' בכללות שלשת חלקיו נקרא דעת תחתון בערך דעת עליון שאינו נזכר כאן וגם כי אינו מתפשט כלל בגופא דזעיר כמו דעת תחתון

ונבאר דרך פרט ענין זה המוח הג' כי הנה החו"ג שבו לעולם הם למעלה תמיד מקובצים בראש במוח חלל הג' שבגולגלתא ולפעמים יורד בין תרין כתפרין והדעת שבו הוא לבדו הניח שם שרשו שהוא ג"ר ראש שבו ואמנם גופו שהם שש קצוותיו והמל' שבו נתפשטו בז"ת דזעיר וכיון שהוא מכריע יש בו חו"ג ג"כ ונמצא כי ענין זה נוהג בחו"ג שבו כי שרשם נשאר בדעת וז"ת שבהם נתפשטו בז"ת דזעיר ועד"ז הוא בצלם דאימא ג"כ בכל הפרטים שאמרנו בצלם דאבא. ודע כי ענין ההתפשטות הנזכר איננו צודק היטב רק בדעת דצלם דאמא כי דעת דצלם דאבא החו"ג שביסוד דאבא אינם מתפשטות בזעיר כלל אלא ביעקב כנודע ודע כי ב' מוחין חו"ב דז"א נמשכו מתרין מוחין חו"ב דאבא אבל מוח הג' הנקרא דעת כלול מתרין עיטרין לא נמשך מדעת דאבא אלא נמשך מן החו"ג המתפשטים בו"ק דגופא דאבא ולכן יש בו התפשטות חו"ג בגופא דזעיר ולא עוד אלא שכל זה המוח הג' הוא עצמו כולו יורד עד תרין כתפין דזעיר כנז"ל להיות כי מקום כיוצא בזה היה מקומם באבא אך אין זה אלא בעת איזה פגם בתחתונים אך דעת עליון הנעלם נמשך ממוח דעת דאבא עצמו וכעד"ז הוא בענין ב' דעות עליון ותחתון שבצלם (קי"ח ע"א) דאמא. וסוד ענין הנז"ל הוא זה דע כי בחינת המוחין דגדלות הנז"ל הם בחינת צלם דאמא הנקרא נשמה לזעיר ובחינת צלם דאבא הגנוז תוך צלם דאמא ונקרא חיה דזעיר וכל צלם מאלו הם פרצוף גמור די"ס. ונבאר צלם דאמא וממנו יתבאר צלם דאבא הנה ג"ר שבצלםם הנזכר הם תלת מוחין ממש של הנשמה ונקראים חב"ד עליון אמנם אינם נקראים רק בחי' תרי מוחין כנז"ל לפי שהדעת אינו אלא מכריע שלהם ואינו ספירה בפ"ע כנודע. ונודע כי הכלים דזעיר אינם רק ו' ספירות חג"ת נה"י אלא שבזמן ההגדלה נתחלק כל ספי' מהם לתלת פרקין ועי"כ היו ט' כלים ונמצא כי תלת פרקין עליונים ותלת אמצעיים חג"ת הראשונים דזעיר גדלו שליש ונעשו תלת כלים שלמים לתלת מוחין חב"ד הנזכר ואלו הנקראים ראש ומוחין של הנשמה אח"כ תלת פרקין תתאין דחג"ת הראשונים נעשו תלת כלים לתרין עיטרין ודעת תחתון ואלו נקראים חג"ת של הנשמה שהם גוף שלה אלא שהן כלי מוח א' הג' הכלול מחו"ג ודעת תחתון הנקרא ת"ת ומן תלת פרקין עילאין דנה"י נעשו כלים לנה"י של המוחין אלא שהם בחי' חג"ת של זעיר ומתרין פרקין אמצעיים ותתאין שבכל א' מנה"י נעשו נה"י דזעיר ושם נתפשטו ג"כ נה"י של המוחין נמצא כי מוח הג' הכולל תרין עיטרין ודעת תחתון אינם אלא חג"ת של המוחין אלא שלפי שחג"ת הראשונים דזעיר נתעלו בבחינת כלים אל חב"ד של המוחין לכן גם חג"ת של המוחין נקרא שם דעת הכולל תלת מוחין תרין עיטרין ודעת תחתון אבל אינם רק חג"ת של המוחין וזהו טעם שהדעת הזה נקרא חסדים וגברות ודעת תחתון שהוא נשמתא אל הכלי הנקרא ת"ת שהוא הת"ת הא' דזעיר שעלה להיות כלי אל הדעת כנזכר. עוד דע כי הצלם הנזכר הכולל י"ס של הנשמות דזעיר אינו רק ז"ת לבד של הנשמה אלא שנחלק לי"ס כענין הזעיר עצמו שאינו רק ו"ק ונגדל לי"ס וזה לפי שצלם הנזכר הוא מן התבונה שהיא ו"ק הבינה אמנם כאשר נכללים בינה ותבונה בפרצוף א' אז יהיה הצלם הנזכר נשמה שלימה בי"ס גמורות אל זעיר ועד"ז בצלם דאבא. עוד דע כי עדיין אין בזעיר לא בחיה ולא בנשמה רק ט"ס גמורות אך כשעולה להיות צלם שבו גם מא"א אז יקנה גם יחידה ואז יושלם בי"ס גמורות וע"ז נאמר ה' הוא האלהים שהם אריך וזעיר כנודע ואז זעיר יגדל כל צרכו ויהיה אריך 

כללו של דבר כי או"א הם חו"ב דכללות עולם האצילות וזעיר כלול מתרין בחינות והם דעת ות"ת הכולל ו"ק כל א' משניהם אלאא שדעת הוא נשמת זעיר המניח שורשו ביסוד דאו"א ונקרא דעת שלהם ועוד דעת ב' יורד בסוד נשמת זעיר למטה הנק' ו"ק דכללות עולם האצי' ועד"ז הא בתלת מוחין דזעיר עצמו ואמנם אע"פ שזעיר אינו רק ו"ק בערך עולם האצילות אבל בבחינת עצמו כולל י"ס שבו ולא עוד אלא כי גם כל מוח משלשתם שבו כולל י"ס כענין ג' מוחין דכללות האצי' הנקרא או"א ודעת הנז"ל

ונבאר מוח הדעת הנחלק לי"ס הנה יש בו ד' מוחין והם חו"ב וחו"ג והנה חו"ב שלו נמשכו ממוח אבא עצמו הנקרא דעת שבו ונק' שניהם דעת עליון דזעיר ולכן נעשה מכריע עליון בין תרין מוחין עילאין הנק' חו"ב דזעיר והדעת של הדעת שלו נקרא דעת תחתון שבו ונמשך מתרין כתפין דא"א הגנוזים (ע"ב) בדעת תחתון דאבא המתלבש בשש קצוותיו והנה זה הדעת תחתון דזעיר נק' חו"ג ויש לשניהם מכריע א' ושלשתם נק' מוח דעת דזעיר בפרסות יען כי הוא דעת שבדעת משא"כ בחו"ב של הדעת כי נשרש למעלה למכריע עיון בתרין מוחין חו"ב דזעיר ואיחנם נכללים בוח הדעת ואמנם כי הכריע הפרטי שבין חו"ג דדעת תחתון כנזכר היא בפרטות נקרא דעת תחתון להיותו דעת שבדעת כנזכר כי תלת חלקי זה הדעת הם דעת וחו"ג ואמנם בחלק ב' ש"א נתבאר שם כי הם חג"ת והת"ת זה הוא דעת התחתון המכריע בין חו"ג הנק' תרין עטרין והנה זה הדעת תחתון נשאר שרשו שהם ג"ר שבו למעלה במוח הג' הנק' דעת כנזכר ומתפשטים שש קצוותיו התחתונים בו"ק זעיר הנק' גופא דזעיר ונעשים נשמה שלהם וכל זה נתבאר במקומות רבים. ודע כי כל אלו הפרטים הם במוח הדעת של זעיר מצד אאבא וכל הפרטים הנזכר ממש ע"ד הנזכר גם במוח הדעת של זעיר מצד אמא וכעד"ז הוא בדעת של כללות עולם האצי' שנחלק לשני דעות הא' דעת דאריך וזה נקרא דעת עליון והוא למעלה מאבאא ואמא והב' דעת שלמטה מאו"א ונקרא דעת תחתון והוא שורש נשמת זעיר שהניח שם כנזכר. השני הוא בדעת פרטי דזעיר כי יש בו ב' דעות והם דעת מצד אבא ודעת מצד אימא. הג' בכל דעת מהשנים הנזכר כי בדעת מצד אבא יש בו עליון ותחתון וכן בדעת מצד אימא יש בו דעת עליון ודעת תחתון ותחבר בענין זה ג"פ אופן התלבשות תלת המוחין בנה"י דאו"א כי ברוב המקומות ביארנו כי חב"ד דמצד אבא נתלבשו בנה"י דאבא וחב"ד דאימא בנה"י דאימא ובמקומות אחרים נתבאר באופן אחר ואמנם בח"ב ש"א נתבארו ב' הדרכים בדרוש ציצית כי בתחילה הם כך כנזכר בדרך א' אבל כשבאו להתלבש תוך זעיר היו באופן אחר כי חכמה דמצד אבא נתלבש בנצח דאבא ובינה דאבא בנצח דאימא ושתיהם נתלבשו זה בתוך זה תוך חכמה דזעיר מצד קו ימין כי כלו חכמות וחו"ב דאימא נתלבשו בב' ההודות דאו"א בקו שמאל דזעיר כי כלם בחינת בינה וחסד וחסד דאו"א ביסוד דאבא בימין ושמאל וכן נתבאר במקום אחר היטב ענין דעת עליון ותחתון שיש בכל פרצוף ואיך דעת התחתון דפרצוף העליון נעשה דעת עליון שבפרצוף שלמטה ממנו

כל פרצופי אבי"ע כלולים ממ"ה וב"ן שהם חסדים וגבורות וכל בחי' משתיהם יש בה י"ח נר"ן שבכל פרצוף ותחלה יצאו ז' המלכים והם זו"ן ז"ק שבכל פרצוף בבחי' נפש הנק' ז' מלכיות שבז"ק מבחי' ב"ן ונשברו ואח"כ באו ז"ק של מ"ה מבחי' נפש והמשיכו עמהם נפש דב"ן ונתקנו ואח"כ עד"ז באו רוח ונשמה וחיה יחידה דמ"ה והמשיכו את רוח נשמה וחיה ויחידה דב"ן שלא נאצלו עדיין ובאו כולם כלולים בסוד תוספת בזו"ן שהם ז' הקצוות שבכל כלל ובכל פרט וכל זה תבין ממצות ירושת המתים בפ' פנחס וכעד"ז י"ס דעגולים הם גבורות ויצאו תחילה בבחי' נפש לבד שבהם בסוד נקבה תסובב גבר ואח"כ יצא היושר שהוא חסדים בה' מיני נפש ורוח שבו ואז נשלמו העגולים בנפש ורוח כו' שבהם

והיותר פשוט הוא אצלי בענין הדעת בקצרה ד' פרצופין כללים כל עולם מאבי"ע והם זכו"ן משא"כ בפרצוף הה' דאריך וכל פרצוף מארבעתם כלול מי"ס ונחלק לד' פרצופים הא כיצד חכמה הנק' אבא דעולם האצי' יש (קי"ט ע"א) בו י"ס והחכמה או הבינה שבו פרצוף י"ס ונחלק לב' באופן כי חו"ב שבו הם זכו"ן או"א שבו בסוד ג"ר שבכל א' מהם והדעת שבו נחלק לב' דעות שהם ז"ת גופא דחכמה דעת א' ימני וז"ת גופא דבינה דעת ב' שמאלי וע"י ב' היסודות שבשני הדעות הם מזדווגים כי ב' דעות אלו הם זו"ן שבהם וכללות ב' דעות אלו נקרא דעת עליון דאבא המכריע בין חו"ב שבו ואח"כ ז"ת דאבא דאצי' הכוללים זו"ן שבו הם דעת תחתון דאבא נחלק לב' דעות ע"ד הנז"ל זכו"ן והנה תחלת שרשם הם ז' כמ"ש דעת אתי בשית סטרין ומה דאשתאר הוי ק"ל לנוקבא ולפעמים נגדל לי"ס ע"ד הזעיר דכללות עולם האצילות כנודע ונמצא כי חג"ת שהיו בו בתחילה עלה בבחינת ראש שהם חב"ד ושלשתם נקרא מוח א' הנקרא דעת תחתון דאבא מצד ימין חסדים וכנגדו מצד שמאל גבורות לנוקבא ונמצא כי הת"ת שבמוח זה הוא דעת תחתון באמת המכריע בין חו"ג הנקרא תרין עטרין והנה"י שבו נעשו חג"ת אח"כ נתוספו לו נה"י חדשים כנודע ואז הת"ת שעלה והיה דעת תחתון הנחלק לו"ק שבו כי הת"ת נקרא ו' יורד ומתפשט בנה"י הישנים ונה"י החדשים שהם עתה חג"ת נה"י שבאבא ונעשה נשמה להם ועד"ז בכל פרצוף הכלל העולה כי כל בחי' דעת הם ז"ק שבכל מדריגה ומדריגה אלא שהז"ק דג"ר שבאותה מדריגה נק' דעת עליון והז"ק דכללות כל אותה המדרגה נק' דעת תחתון בבחי' ג"ר שבז' אלו כשנגדלים לי"ס גם דעת עליון ודעת תחתון הם יעקב יעקב עליון ותחתון אכן ישראל הנקרא ז"א הוא כללות כל הפרצופים הנזכר. גם דע כי זיווג יעקב ההעליון בג"ר הוא רוחא ברוחא בסוד נשיקין שבפה וזווג יעקב תחתון הוא גופא בגופא ממשביסוד תחתון שבו עוד יש זווג אחר של יעקב ודור המדבר והם אורות יוצאים מחוץ אל יעקב הנקרא גופא דז"א הכולל וכמו כן יש בלאה היוצאת לחוץ מיעקב עליון והיא זולת רחל הגדולה כגודל זעיר ורחל הקטנה מחזה דזעיר ולמטה ולפעמים אוזיפת מנהא לאה לרחל העליונה או להיפך וכן הענין בקטנה ולכן תמצא בז"א דאצי' שיש בו תרין מוחין חו"ב שבו מחו"ב דאבא דאצי' מג"ר שבהם ועוד יש בו דעת עליון נמשך מז"ק חו"ב דאבא ועוד יש בזעיר מוח ג' הנמשך מב' כתפין חו"ג דאריך וחו"ג דאבא ולכן נתלבש בתרין כתפין דחו"ג דזעיר ודעת תחתון הנק' ת"ת דזעיר מכריע ביניהם ואמנם ג' אלו הנכללים בשם דעת תחתון הם חג"ת הראשונים דזעיר שנעשו עתה ג' מוחין חב"ד אחרים לז"ת דז"א בין ב' כתפין שבו והת"ת הנק' דעת תחתון מתפשט בנה"י ראשונים ונה"י חדשים שבו כנז"ל כי ז"ק דזעיר הם פרצוף גמור של י"ס דיעקב וכל זה מצלם דזעיר מצד אבא וכנגדו מצלם דאימא ממש