הסיפור של דור המבול הוא מעבר מעולם של חורבן לעולם של תיקון. לנח נולדו שלושה בנים, שם, חם ויפת. ידוע לנו מהזוהר הקדוש, כי כל הסיפורי התורה עסקים ורומזים לעולמות הרוחניים. כשאשר מדובר על מבנה של שלושה, שהם שלושת בני נח,  מדובר על שלוש קוים של התפשטות האור - לימין, לשמאל ולאמצע, שהם חסד, גבורה ותפארת - אברהם, יצחק ויעקב. כך גם שלושת הבנים של נח, שם- קו ימין, חם- קו שמאל, יפת- קו אמצעי

לפני כן הולדת בני נח,  שהם הדורות מאדם הראשון עד נח, שהם עשרה דורות ראשונים יצאו משני קוים, אחד קין והשני הבל, והעולם לא הצליח להתקיים, מפני שהניגודים טבעם להילחם ולהתיש זה את זה

נח יוצר תשתית לעולם חדש, עולם עם קו אמצעי, הכח שעושה שלום בין הימין והשמאל. כמו שכתוב בפרקי אבות - על שלושה דברים העולם עומד וקיים – זה ג' קוין. רמז לכך יש במילה 'מבול', בגימטרייה 78, שלוש הוויו"ת, שזה הג' קוין (שם השם = 26, כפול 3 = 78). דור המבול ע"י החטאים שלהם קלקלו את תשתית העולם. נח בונה עולם חדש עם נשמות חדשות, עולם שמיוסד על ג' קוין.  מסבירה תורת הקבלה, כי כל חורבן והרס, נועד כדי לגלות אור גדול יותר

הנביא ישעיהו מדבר על אחרית הימים, על הימים שאחרי ביאת משיח, - וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ; וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו, וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה, יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן; וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל-חֻר פָּתֶן; וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי, גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא-יָרֵעוּ וְלֹא-יַשְׁחִיתוּ, בְּכָל-הַר קָדְשִׁי: כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-ה', כַּמַּיִם, לַיָּם מְכַסִּים

אמרו חז"ל שאם היינו מחשבים את מספר וגודל כל בעלי החיים שנכנסו לתיבה, בהתאם למידות שלה שכתובות בתורה, היינו מוצאים שהיה צריך לפחות עוד חמש תיבות בשביל שהדבר יהיה אפשרי

מציאות התיבה הייתה מציאות של מעל לטבע, שלוש קומות, לא מוארות במיוחד, עם חלון אחד קטן ועם המון בעלי חיים בעלי דרישות תזונה ספציפיות ודרישות ספציפיות, ובנוסף כמויות של זבל, קומה שלמה רק לזבל. מציאות לא פשוטה. מציאות ניסית, שהתאפשרה בזכות מעשיו של נח

כשיושבים באוטובוס 20 דקות ויש דוחק, כמה צעקות ועצבים יש. נח ובניו היו בדוחק הזה שנה שלמה, עם חיות וריח, ובכל זאת לא היה חסר אויר לאף אחד , מציאות ניסית של לא המקום המצומצם לפי המטרים זה מקומו של אדם. אותו דבר בזמנינו יש כאלה שיש להם חדר אחד צר ומסתדרים, ויש כאלה עם 10 חדרים ולא מסוגלים לחיות. הכל תלוי במודעות

נח יצר דגם של קיום נכון. תנאי חיים נכונים לקיום חיי חברה טובים. הוא הגיע למציאות שעליה דיבר הנביא "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ", נח הצדיק דאג לדגם של עולם שלם בתיבה, הוא היה המשפיע לכל הבריות, חיות, בהמות, ושרצים. בתיבה היה שלום בין ניגודים. למדו שכולם, אפילו השונאים, יכולים לחיות ביחד. בתפיסה שלנו אי אפשר להשיג איך יכלו כל ברואי העולם להיות שם. כתוב במדרש שהיו נחשים על הרצפה, נח היה דורך עליהם ואף נחש לא הכישו. איך זה אפשרי? רק במציאות של אחרית הימים, במילא אריה לא צריך בשר, "וְאַרְיֵה, כַּבָּקָר יֹאכַל-תֶּבֶן", והנחש אינו מכיש כמו שכתוב "וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק, עַל חֻר פָּתֶן", כלומר תינוק יהיה משחק עם נחש

כתוב בגמרא על הפסוק "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" מי שעסוק רק בהשפעה, הצדיק, אז כל מה ומי שנמצא בעולם יהיה בעזרו. צריך ללמוד מנח איך להשפיע לכולם, איך להשוות צורה עם הבורא, מה הוא טוב ומיטיב גם אתה תהיה טוב ומיטיב, בסוד הדבקות ע"י שיווי הצורה במעשים. אחרי המבול כתובַ "ויִּשָּׁאֶר אַךְ-נֹחַ" רש"י מפרש גונח וכוהה דם מטורח הבהמות והחיות. נח מיעט מעצמו, מהדם שלו, מהבשר שלו במסירות נפש למען הזולת, לעשות את רצון השם

כך היא המציאות של הדור האחרון. כל אחד צריך להבין שהטוב שלו תלוי בטוב של השני. התיקון הוא שיהיה אפשר לחיות ביחד, אפילו אלה שמהטבע שלהם רוצים לאכול אחד את השני. מלחמה זאת לא דרך ישראל, אנחנו לא עם של שנאה, מלחמות וכח הזרוע. הכח שלנו זה כוחה של אחדות אמיתית, של אהבה בלב. רק היפוך הרצון הפרטי שלנו לחיים אמיתיים של השפעה ונתינה יכול ליצור מציאות חדשה. רק כשהמטרה של החיים היא רוחנית, החיים יכולים להיות טובים, חיים שכולם מחפשים את הטוב של השני. כל מה שקורה היום בעולם, כל הייסורים, זה בגלל שאנחנו לא משכילים להגיע לדרך החיים הנכונה מתוך התעוררות פנימית. לכן אנחנו מובלים לשם בדרך ייסורים. בכל מקרה כולנו נגיע לתכלית, או בדרך של תורה או בדרך של ייסורים ח"ו,  צריך להבין שאין ברירה וצריך לחיות על פי הדרך של 'ואהבת לרעך כמוך

נח זה מלשון מנוחה. עניין של שבת, יום המנוחה. אנחנו שרים בשבת "יונה מצאה בו מנוח",  יונה היא הנשמה, מוצאת מנוחה. שבת זה כמו שאדם זורק חפץ באוויר, כל עוד הכח של הזורק נמצא בחפץ אז הוא ממשיך לעלות באוויר. ברגע שנגמרת הדחיפה של כח זה, אז החפץ מתחיל לחזור למקור שממנו יצא, לחזור לשורשו. ככה זה שבת. במשך השבוע הקב"ה מרחיק אותנו מאיתו, זורק אותנו לתוך העולם הזה. עולם של להט החרב המתהפכת, עולם של שינויים ותהפוכות, עולם של עבודת התיקון. אבל כשמגיעה שבת, הקב"ה מסיר את כפו, מפסיק לדחוף אותנו החוצה, ואז כל אחד חוזר לשורשו, בלי מאמץ. שבת זה מנוחה, מתנה גדולה. המשמעות של מנוחה, זה לא רק שהגוף נח. זה גם אפשר. אבל מנוחה זה ההפך מתנועה. משמעותה הרוחנית של תנועה זה הרצונות המשתנים של האדם, החסרונות שלו. ככלל, התנועה קשה לאדם. המנוחה זה כשיש רק רצון אחד

ישנו גם כלל ברוחניות, שכללות כל התענוגות והייסורים של האדם נקבעים לפי הדמיון לשורש הרוחני שלנו. אם הדבר נמצא בשורש שלנו אנחנו אוהבים אותו, אם הוא לא, אז הוא מאוס עלינו. הקב"ה הוא בעל המנוחה המוחלטת, העשירות, הגבורה. בגלל זה בני אדם רוצים את זה, ולהפך. אור אינסוף הוא במנוחה מוחלטת, משום שתנועה, כפי שאמרנו, מעידה על חיסרון ובאין סוף לא שייך חסרון. ברגע שמתגלה רצון שהוא לא מלא, מיד האדם עושה תנועה להשיג את המילוי שלו. עיקר התנועה היא פנימית ואדם תמיד נמצא בחיסרון. אצל כולנו יש המון רצונות שמפוזרים על כל תחומי החיים. אצל הצדיק, כל תחומי החיים התאחדו תחת כותרת אחת, תחת רצון אחד, רצון לדבקות בשם. כל מה שהוא עושה, אוכל, לומד, ישן, הכל מכוון לאותה נקודה. זה נקרא מנוחה. המנוחה היא כאשר אנו באחדות עם התכלית

בימות החול אנחנו חיים בעולם הפירוד, שהוא עולם עשייה, עולם של תיקונים ובירורים. אדם צריך לעשות מאמצים גדולים לעלות לעולמות של אחדות – עולם האצילות. זה קורה בתפילה, בלימוד, בברכות. בשבת זה פשוט. אחרי הדלקת נרות, העולמות עולים מעצמם. העגלה דוהרת. רק צריך לא להפריע למהלך הזה שנקרא שבת

גם לנו, בדור שלנו יש את תיבת נח שלנו, כתוב בספרים הקדושים. שרבי שמעון בר יוחאי תיקן תיבת נח לדור שלנו, הדור האחרון, דור של אחרית הימים. הכניסה לתיבה הזאת היא לימוד פנימיות התורה, לטעום מעץ החיים, ולחיות חיים עם מנוחה. אנחנו לא מבינים מה הלימוד עושה בעולמות עליונים, וביחוד לימוד של פנימיות התורה. צריך להיכנס אל התיבה שהוכנה לדור שלנו מראש, התיבה שמסוגלת לשמור עלינו בפני המבול של הדור שלנו